<h1>סמ"ג עשין סימן נ"ה</h1>
<h2>דף מ.</h2>
מצות עשה מן התורה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה אפילו עורת או מוכת שחין (רמב"ם נערה בתולה פ"ג ה"ד). ואם נמצא בה דבר ערוה או זמה או שנמצאת אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זו יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו, ולמה לא יבא עשה וידחה [את] לא תעשה בין במוציא שם רע בין באונס וישא זו שאסורה עליו ומתרץ בפרק אלו נערות מפני שאיפשר שלא תרצה היא ומצות עשה ומצות לא תעשה קיימין (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). [ו]מטעם זה אפילו איסור מדברי סופרים כגון שניות לא ידחה.
<h2>דף מד:</h2>
המוציא שם רע על בתולת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה שנאמר כי הוציא שם רע וגו' ויסרו אותו ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק [ואם היתה יתומה הרי הם של עצמה], והמוציא שם רע על הקטנה ועל הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות ואינו חייב עד שיוציא [שם רע] על הנערה שנאמר והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא בה"י דבר הכתוב (רמב"ם נערה בתולה פ"ג הל' א'—ב') שאם לא כך אפילו קטנה במשמע. המוציא שם רע על היתומה חייב לרבי עקיבא כמו שאומר בירושלמי (כתובות דף ט"ז, א') ברם לרבי עקיבא יש לה קנס וקנסה לעצמה א"ר יוסי מתניתין אמרה כן ואלו נערות שיש להם קנס הגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד וגיורת זו הרי היא יתומה.
<h2>דף מו.</h2>
תניא בפרק נערה (כתובות מ"ו א') רבי אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים [אילו] אלא כשבעל, פירוש דברים אלו האמורים בפרשה לעניין מלקות ותשלומין ולאו דלא יוכל לשלחה כו' לא נאמר[ו] אלא כשבעל, ומשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי והלכה כמותו אף בברייתא כמו שמוכיח בפרק החולץ (יבמות ל"ז א'). כיצד סדר הוצאת שם רע הוא שיבא הבעל לבית דין ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים כמו שנאמר (ואבא אליה) ואקרב אליה וכשחקרתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה ואלו הן עדיי שזינתה בפניהם ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרים אותם ואם נמצא הדבר אמת נסקלת, ואם הביא האב עדים והזימו [ה]עדים שהביא הבעל ונמצאו עידי הבעל אשר פיהם דבר שוא הבעל ילקה ויתן מאה סלעים ועדיו יסקלו, על דברי אבי הנערה נאמר ואלה בתולי בתי אלה העדים שיזימו עידי הבעל, חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב הרי הנערה ועידי האב נסקלים ועל זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה וגו' ודרשו רבותינו ע"פ הקבלה שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין (ע"פ רמב"ם נערה בתולה פ"ג ה"ו). וזה ש[נ]אמר בתורה ופרשו השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר, וכן [זה] שיאמר האב ואלה בתולי בתי הם זוממי עידי הבעל, וזה שנאמר ואם אמת היה הדבר וגו' תהרג כשזינתה אחר האירוסין בעדים שנאמר לזנות בית אביה (רמב"ם שם הי"ב).
